אחד הגורמים לטעויות בסיסיות ומיותרות בחשבון אריתמטי פשוט, הוא הרצון להגיע לתשובה באופן מהיר ומיידי, מבלי להאט ולחשוב כראוי. כנראה שזהו גם גורם לטעויות יותר מבסיסיות בנושאים יותר מורכבים, אם כי בנושאים שהינם יותר מורכבים יש יותר סיכוי שכן נעצור ונחשוב.

לעיתים החישוב והבעיה נראים כה קלים לפתרון, שהתשובה מגיעה בשלוף, וזה נראה כבזבוז זמן להיכנס לעומק ולחישובים מפורטים,
כשהפתרון כך כך ברור ולא מסובך. הרי ברור שאם המוח שלנו הקפיץ את התשובה, אז זאת התשובה הנכונה, לא ?

ברשותכם אסביר את כוונתי בשתי דוגמאות שנתקלתי בהן לאחרונה :

1. נניח שחבר שלי ואני עובדים אצל אותו בוס. השכר ליום עבודה הוא 400 ₪, והוא מתקבל בצ’ק בכל סוף יום עבודה.
יום אחד, במהלך יום עבודה רגיל, ביקש ממני החבר שאלווה לו 60 ₪. כמובן שמיד הסכמתי ונתתי לו 60 ₪.

בסוף אותו היום העלה החבר רעיון. בסוף היום הוא מקבל שכר של 400 ₪, והוא רצה להחזיר לי 60 ₪. אך הבוס שלנו לא משלם במזומן,
אלא רושם צ’קים. לכן בא החבר לבוס לפני סוף יום העבודה, סיפר על עניין ההלוואה של 60 ₪, וביקש מהבוס שבמקום לרשום שני צ’קים
שכל אחד מהם על 400 ₪, הוא ירשום שני צ’קים, הראשון לחבר בגובה של 370 ₪, והשני לי בגובה של 430 ₪. לבוס זה בכלל לא משנה,
בכל מקרה הוא משלם לשנינו ביחד 800 ₪.

וכך חשב החבר שהנה הוא החזיר לי את 60 ₪ אותם לקח ממני בהלוואה, שכן אני מקבל צ’ק גבוה יותר ב- 60 ₪,
ופרשת ההלוואה באה לסיומה. מה דעתכם, האם אכן החזיר לי החבר את ההלוואה של 60 ₪ שנתתי לו ?

התשובה כמובן היא שלא ! הוא החזיר לי רק 30 ₪, כלומר רק חצי מההלוואה.

אם הוא לא היה לוקח ממני הלוואה, אז בסוף היום היה לי 400 ₪ שזה השכר שלי. אני נתתי לו 60 ₪, ולכן אם בסוף היום אקבל מהבוס
צ’ק של 430 ₪, יוצא שבאותו יום יש לי רק 370 ₪, וזה לא הוגן כי חסרים לי 30 ₪. לכן ביקשתי מהבוס לשנות את סכומי הצ’קים,
כך שאני אקבל צ’ק בגובה של 460 ₪, והחבר יקבל צ’ק בגובה של 340 ₪, כך שבסוף היום יהיו לי 400 ₪.

החבר התעצבן ואמר שהוא לא מסכים שאני אקבל צ’ק של 120 ₪ יותר ממנו, כי הוא לקח ממני רק הלוואה של 60 ₪ ולא של 120 ₪.
כמובן שהחבר טועה, מכיוון שהוא כן צריך לקבל רק 340 ₪. הרי אם לא נערב את הבוס, כל אחד מאיתנו יקבל ממנו צ’ק של 400 ₪.
החבר ילך לבנק להפקיד את הצ’ק וגם יבקש מהפקידה בבנק למשוך 60 ₪ במזומן כדי להחזיר לי. כמה יישאר לחבר ? 340 ₪.

לסיכום, אם נתתי לחבר הלוואה של 60 ₪, ואני אמור לקבל שכר של 400 ₪, אז בסוף אותו יום אני אמור לקבל 460 ₪.

בשביל ההבנה נראה את אותה דוגמא בסיפור נוסף.

שני אחים, אחד עני ואחד עשיר, עומדים לקבל ירושה של מיליון ₪, כל אחד חצי מיליון ₪. כמה ימים לפני קבלת הירושה, בא האח העני
וביקש מאחיו העשיר הלוואה של 2,000 ₪. האח העשיר נתן מיד לאח העני 2,000 ₪, שאמר שבמועד קבלת הירושה יחזיר את הכסף.

לאחר כמה ימים קיבל כל אחד מהאחים את החלק שלו בירושה בגובה חצי מיליון ₪. בא האח העני לאח העשיר ונתן לו 1,000 ₪,
ואמר שהנה הוא מחזיר לו את ההלוואה. התפלא האח העשיר ושאל את האח העני למה הוא מחזיר רק 1,000 כשקיבל 2,000 ?

ענה האח העני לאח העשיר, שאם הוא יקבל מהירושה רק 499,000 ₪, והאח העשיר יקבל מהירושה 501,000 ₪, אז הנה הוא מחזיר
לו 2,000 כי האח העשיר מקבל 2,000 יותר ממנו. כמובן שהאח העני טועה, והוא לא צריך לתת לאח העשיר 1,000 ₪ אלא 2,000 ₪.

האח העני צריך לקבל מהירושה רק 498,000 ₪, והאח העשיר צריך לקבל 502,000 ₪. זה אמנם נראה מטעה
שהאח העשיר יקבל 4,000 ₪ יותר מהאח העני, אך כך צריך להיות אם האח העני מחזיר לאח העשיר 2,000 ₪.

2. נניח שיש לי חבר שגר בבניין רב קומות, ולוקח 5 דקות שלמות להגיע מהכניסה לבניין לדירה שלו, וגם בכיוון ההפוך מהדירה שלו
ליציאה מהבניין לוקח 5 דקות. כלומר, לוקח 10 דקות להיכנס לבניין, להגיע לדירה שלו, להסתובב ולצאת מהבניין. נניח שקבעתי עם
החבר שאגיע אליו בשעה 20:00 בערב, ואני אוהב לדייק. לכן אתכנן כך שאגיע לבניין שלו בשעה 19:55, כי לוקח עוד 5 דקות לעלות.

סביב שעה 19:30, באמצע הנסיעה שלי אליו, התקשר אלי החבר ושאל אם אפשר לשנות את התוכנית,
כך שבמקום שאגיע אליו ונשב אצלו, אאסוף אותו וניסע לחבר נוסף, ונשב שלושתנו אצל החבר השלישי.

אני כמובן עניתי שבכיף ואין שום בעיה, וביקשתי ממנו שיצא מהבית בשעה 19:50, כך שיהיה למטה בשעה 19:55, שזו השעה שבה
אני אמור להגיע, וכך לא אצטרך לחכות. מיד החבר אמר שאין טעם שהוא יצא מהבית 10 דקות לפני השעה שבה קבענו מלכתחילה,
והוא יצא מהבית בשעה 19:55, וכך הוא יהיה למטה בשעה 20:00. מי מאיתנו צודק, החבר או אני ? מתי הוא אמור לצאת מהבית ?

החבר כמובן טועה. הוא שוכח שאם קבענו שאגיע לדירה שלו בשעה 20:00, ולוקח 5 דקות לעלות לדירה, זה אומר שאני מגיע לכניסה לבניין בשעה 19:55, ולכן הוא צריך לצאת מהבית 5 דקות לפני, כלומר בשעה 19:50, כדי שהוא יגיע ליציאה מהבניין בשעה 19:55 בדיוק כשאגיע.

זה אמנם נראה מטעה שהחבר יצא 10 דקות לפני שקבענו, אך כך צריך להיות אם הוא לא רוצה שאני אחכה לו .

מאמץ ותסכול

מה שמתסכל זה כמה צריך לפעמים להסביר את העניין לצד השני. אתה יודע שאתה צודק, ובכל זאת אתה מתאמץ כדי להוכיח את זה.

כשביקשתי מהחבר שיקח צ’ק של 340 ₪ הוא התעצבן עלי. לקח הרבה זמן עד שהוא הבין את החשבון הפשוט ונרגע.

כשביקשתי מהחבר שיצא מהבית בשעה 19:50 הוא התחיל להתווכח איתי, כי הוא אמר שהוא לא מוכן לחכות לי למטה.

לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו. מישהו אמר חשבון אריתמטי פשוט ?

מניעת סכסוכים

אולי חישובים אלה נראים לחלק מהקוראים שטותיים ומיותרים, אך אני טוען שטעויות קטנות כאלה יכולות וגורמות להרבה עוול.

נתתי כאן רק שתי דוגמאות, אך הרבה ריבים מבוססים על חוסר הבנה, ועל כך שכל צד בריב בטוח לחלוטין שהוא צודק והשני טועה.

המסקנה היא שלא תמיד אנחנו צודקים, וגם אם אנחנו חושבים שאנחנו צודקים, ומישהו אחר חושב שאנחנו טועים,
צריך לדעת להקשיב ולתת לו את ההזדמנות להסביר לנו.

בדרך זו הרבה מאוד קונפליקטים יגיעו לסיומם אם הצד הטועה יבין שהוא טעה.

לא תמיד יש צד אחד שצודק וצד שני שטועה. יש קונפליקטים שמבוססים על דעות, על רגשות, ועל טעם וריח.
במקרה כזה יכול להיות ששני הצדדים צודקים ואף אחד לא טועה, ויש צורך בגישור על מנת להגיע להסכמה.

אני מדבר כאן אך ורק על קונפליקטים המבוססים על חישובים פשוטים. במצב כזה כן יש צד אחד שצודק וצד שני שטועה,
והסכסוך יגיע לסיומו רק כאשר הצד שטועה יתחיל להפנים זאת, ואם זה לא יקרה, כנראה שהסכסוך לעולם לא יסתיים.

כל הזכויות במאמר זה שמורות לאלישע קליימן.